לאן הולך הטקסט במהפיכה הדיגיטלית? אולי אחורה

על 'הסוגריים של גוטנברג' (ותודה ליאיר ליפשיץ על שני קצוות חוטים)
המעבר לתרבות הדיגיטלית מאיים על תרבות הספרים, ונשמעות קינות רבות על עתיד הקריאה. האם הגיע סופה של הקריאה? סביר יותר שהגיע שינוי משמעותי בחייה, וכמו במערכון הזה – שבו מתמודדים נזירים עם המעבר ממגילות לספרים כרוכים – אנחנו מפחדים מהשינוי ולא יודעים למה לצפות.

מבט לאחור אל השינויים הטכנולוגיים שעברה הטקסטואליות איננו מאפשר רק את הורדת מפלס החרדה משינויים, אלא גם מלמד אותנו את עוצמת השפעתם של שינויים טכנולוגיים על שאלות שנחשבות ספרותיות מובהקות יותר כגון ז'אנר ומבנים סיפוריים שמשתנים עם הטכנולוגיה. ההצעה המעניינת של תומס פטיט (Pettitt) היא שמבט היסטורי למעבר של תחילת תקופת הדפוס יכול ללמד אותנו לא רק על עוצמת השינוי הטכנולוגי אלא גם על הכיוון שאליו אנחנו יכולים לזוז. כאמור: לאחור.

הסוגריים של גוטנברג (The Gutenberg Parenthesis)
אבל נתחיל מההתחלה תום פטיט (Thomas Pettitt) הוא חוקר של יצירת שייקספיר המלמד באוניברסיטה של דרום דנמרק. פטיט עוסק בשורשיה של יצירת שייקספיר בספרות עממית הנמסרת בעל פה. זוהי ספרות המתנהגת אחרת מספרות הדפוס, וקשה לתאר אותה למי שמורגל בספרות של ספרים. עם עלייתה של התרבות הטקסטואלית של האינטרנט פטיט מצא בה מאפיינים שיסייעו לו להסביר את הספרות שבעל פה, וכך הוא הציע את הרעיון שתרבות האינטרנט מחזירה אותנו אל התרבות האוראלית (התרבות שבעל פה) שלפני הדפוס, ושתרבות הדפוס (שמכונה כאן על שם גוטנברג, שנחשב לממציא הטכנולוגיה של הדפוס) איננה שלב התפתחות בתהליך שמאפייניו הולכים ומתפשטים אלא מאמר מוסגר שאחריו יש חזרה לתרבות הקודמת. אלא שהסוגריים אינן מתארות רק את המקום של תרבות הדפוס בהיסטוריה אל א גם את המאפיינים הבסיסיים שלה.
בהרצאה הזאת, שפטיט נושא לפני המחלקה לתקשורת במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) הוא מסביר את המושג ואת השלכותיו התרבותיות הרחבות. מדובר בהרצאה של כחצי שעה (החל מהדקה השניה של הסרטון) ואחריה שני דוברים (קצת מתישים) ודיון (מרתק). אני מסכם כאן את עיקרי הדברים.
מי שמכיר מעט דיונים על ספרות פולקלור יבין יותר טוב על מה פטיט מדבר, משום שמדובר בסיפורים שהם לעולם יותר מטקסט אחד וכל מספר מוסיף להם משלו. והוא עובר ממספר למספר ומשתנה, לפעמים דמות אחת היא גיבורה של יותר מסיפור אחד, ולפעמים נוספות או נגרעות אפיזודות מסוימות. רבים מהמאפיינים האלה חוזרים לתמונה בתרבות הרשת. טקסטים אינם עוד רצף סגור. טקסטים בני זמננו מפולשים בקישורים שמובילים את הקורה מהם ואליהם. טקסטים מועברים בגזירה והדבקה ממקום למקום, מקבלים הקשר חדש בכל מקום חדש, יוצרים קישורים חדשים ומפתיעים ומשתנים כל הזמן.
פטיט מדבר על תקופת הדפוס כעל תקופה שבה נכנס הטקסט לסוגריים, שבה הוא תמיד מוכל בתוך מסגרות ברורות. הדפוס מקבע, ולכן הוא גם מכניס למסגרות: החל מהצורה הפיסית של הטקסט שלא יכול לצאת מהשורות, דרך הספרים שנכרכים בכריכות ומונחים בארון. כאילו מפחד שהמילים תברחנה, הוא אומר, אנחנו כותבים מכתב, מקפלים אותו ושמים אותו במעטפה. הספר הוא גוש טקסט מובחן, מוצר, ששייך למחבר שלו (ולא למי שמספר אותו שוב ושוב וחוזר עליו) ולכן הוא מועבר בשינויים מעטים ככל האפשר, ששומרים על צורתו 'המקורית', הסגורה והאוטונומית.
שינויים מקבילים התרחשו במקביל גם באמנויות אחרות: התמונות התחילו להיות מוגבלות לתוך מסגרות, הצגות תיאטרון שעד אז היו מוצגות על עגלות ברחבי העיר מוגבלות לבמה. וגם מחוץ לאמנות, הגוף נתפס כמעטפת שאמורה להכיל: אסור לירוק, יש לכסות את האף כשמתעטשים; גם קטגוריות של השתייכות הופכות להיות מובחנות יותר.
הדברים של פטיט מעוררים מאוד לחשוב על מאפיינים נוספים של הטקסט שאופייניים מאוד לטקסטים של תקופת הדפוס ומנוגדים לטקסטים בני זמננו ולטקסטים קדומים. אפשר לחשוב על האבחנה החדה של הספרות היפה מטקסטים אחרים, אפשר לחשוב על הבדיוניות שהופכת מאוד דומיננטית בספרות. מכיוון שהדברים מעסיקים אותי אני מאמין שעוד אכתוב כאן על העניין, בעיקר על היבטים שקשורים לשאלת המחבר שאני עסוק בה, ולספרות האגדה שאני עוסק עכשיו בתירגומה ללשון האינרנט (ושאולי: במונחים של פטיט, היתה ברשת מאז ומעולם).
ועוד הערה לסיום: פטיט מדבר על תרבות הדפוס כעל ימי-ביניים חשוכים שיש לחגוג את מעברם מן העולם, אבל אסור לשכוח לדפוס שהכיר לאנשים רבים כל כך את הקריאה והכתיבה, וגם מטאפורה שקשורה להכלה, שאותה מציין פטיט. כשאנחנו מדברים על ספר בדפוס, הוא אומר אנחנו יכולים לומר שאנחנו 'שקועים בו'. האם אפשר לומר את אותו הדבר על סטטוסים בפייסבוק? האם אנחנו יודעים היום איך 'להשתקע' בטקסט?

מודעות פרסומת

אודות Amit Assis

ד"ר עמית עסיס. ספרות, טקסטואליות, מרחב.
פוסט זה פורסם בקטגוריה טקסטואליות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על לאן הולך הטקסט במהפיכה הדיגיטלית? אולי אחורה

  1. פינגבאק: לזכור בבעל פה, לזכור בדיסק-און-קי | קונ-טקסט

  2. פינגבאק: לזכור בבעל פה, לזכור בדיסק-און-קי | קונ-טקסט

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s