"איש אחד רצה לקנות בית" – פוסט ארס-פוסטי

כשהייתי ילד היה רווח בבית הורי סיפור/בדיחת-נונ-סנס קצרצר בזו הלשון: "איש אחד רצה לקנות בית, אבל לא היה לו כסף, אז הוא קנה זיתים". במשך שנים ארוכות אני תוהה על כח המשיכה העצום שיש לבדיחת הקרש הזו, ואני חושב שהיא יכולה להסביר את המניע שלי לפתיחת הבלוג הזה.
אם יש משהו מצחיק בסיפורון הזה, הוא קשור לרגע שבו פער כמותי הופך לפער איכותי. לכאורה בית וזיתים הם שני דברים שקונים בכסף, ההבדל הוא רק הבדל של כמות. אבל רכישה של בית ורכישה של זיתים הן פעולות שונות בתכלית. אוכל הוא מוצר מתכלה קונים אותו כשגרת חיים; בית הוא מוצר בר-קיימא, וקניה של בית נתפסת תמיד כמהלך גורלי, קניה של כמעט פעם בחיים, והיא יכולה להשרות תחושה של כבדוּת אין קץ. המחשבה שזיתים יכולים להיות תחליף לבית משחקת עם הדומה והשונה באופן שמדגדג את האופן שבו אנחנו חווים את המושגים האלה וחושבים עליהם.
כשאדם כותב, הוא מותיר אחריו טקסט בר-קיימא. לכן נוהגים אנשים רציניים לקחת ברצינות את הכתיבה שלהם, בוודאי שמדובר בכתיבה עיונית שמבקשת לטעון טענות משמעותיות. בשנים האחרונות מצטברים אצלי דברים רבים שאני רוצה לומר. רעיונות משמעותיים שנדמים (ברגעים של תחושת חשיבות עצמית) כקניית בית, ככתיבת ספר עיון אקדמי (288 עמודים, 483 הערות שוליים). ואין זמן לכתוב דברים גדולים כאלה. אז מה לעשות? לקנות זיתים?
כאן מגיעה הבעיה. בעיניו של מי שרוצה לקנות בית אין טעם לקנות זיתים. זה מגוחך. אז לא קונים כלום. או בנמשל: לא כותבים כלום. דוגרים על רעיונות טובים כמו על חסכונות בבלטה. הבעיה שרעיונות הם חומר אורגני. אם לא מוציאים אותם להתאוורר הם עלולים להסריח. אז רגע לפני שזה קורה הגיע רעיון הבלוג. כי האינטרנט מאפשר כתיבה שהיא קניית זיתים יותר משהיא כתיבת בית, ועדיין היא בונה משהו.
הבלוג מאפשר לכתוב כל פעם קצת. גם רעיונות לא גמורים ולא מבוססים, שלא הספקתי לבדוק עד הסוף אם מישהו אמר אותם קודם, לתת לינקים במקום מראי מקומות (שזה בעצם דבר די דומה), לבנות לבנה על גבי לבנה. לחיות בשכירות ולאכול פיתה עם זיתים. רוצים לאכול קצת?

מודעות פרסומת

אודות Amit Assis

ד"ר עמית עסיס. ספרות, טקסטואליות, מרחב.
פוסט זה פורסם בקטגוריה מענייני הזמנים, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על "איש אחד רצה לקנות בית" – פוסט ארס-פוסטי

  1. משה לביא הגיב:

    אהבתי, וזה גם נכון מאוד לגבי. לפני שנתיים, במקומות לבנות בית, התחלתי עם בלוג הזיתים שלי. צריך לדבר על זה פעם. אגב, אצלנו בצ'כונה, בקרית משה, אם מישהו היה רוצה לקנות בית, אז הוא היה תלוי בקבלן החרדי שהיה בונה את הבית, ואם הקבלן החרדי היה בונה את הבית, אז הוא היה עושה את זה עם הפועלים הערבים, וכשהיית בורח מבית ספר למכולת לקנות לחמניה עם חריף, היית רואה אותם, עם הלחם השלם, והגבינה 5 אחוז ששטראוס עוד לא קראו לה סקי אפילו שכבר אז הם חלמו על אירופה, ועם זיתים, יושבים על האספלט ואוכלים. אז זה הקשר בין בית לזית. משה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s