'לא יעלה על הדעת' – לחשוב על חדשות כז'אנר

החדשות, או האקטואליה, הפכו לז'אנר המרכזי שדרכו אנחנו רואים את המציאות. היא נתפסת כמייצגת את הדברים עצמם. אלה שבאמת. זה מעין היפר-ריאליזם. כמו במילה אקטואליה, – מהמילה act, מעשה, כלומר: מה שקורה למעשה. אנחנו נוטים להביט מלמעלה על היוונים שראו את המיתוס כמציאות, אבל כמה אנחנו יכולים להתנשא עליהם כשאנחנו חושבים כשהחדשות הן "מה שקורה עכשיו". לא צריך להיות עיתונאי כדי לדעת שלא כל מה שקורה הוא חדשות. יש אירוע שמתאים להיות מסופר כ'חדשות' ויש אירועים שלא מתאימים לז'אנר. 'אדם נשך כלב' – חדשות; 'כלב נשך אדם' – לא חדשות.
אנחנו לוקחים את הז'אנר הזה ברצינות. הוא מייצג עבורנו את מה שדחוף, את מה שטעון התייחסות בשל שייכותו למציאות. מה שמופיע בחדשות איננו בגדר בידור או יצירה תרבותית אלא עניין רציני, עניין של ממש. אבל זה לא נשאר בתפיסת המציאות. ה'אקטואליה' משמשת בשיח הציבורי בן זמננו בתפקיד שפרשת השבוע נשאה בו לאורך השנים בשיח הציבורי היהודי. היא גם נושא לפרשנות, לדיוני עומק על 'לאן הגענו', לפארודיות, לבדיחות, למימים (meme) ולדרשות מעמיקות של סמיכות-פרשיות. היא קובעת את מה שמכונה סדר היום הציבורי.
החדשות הן ז'אנר דרמטי. הדרמטיות שלהן מאפשרת לאקטואליה לטשטש את הגבולות בין החדשותי והבידורי. הדרמטיות גם גורמת להן להתרכז בפוליטיקה מהסוג המפלגתי, המדינתי. גם כשאנחנו מבינים שגורלו של אדם בן זמננו נקבע לא רק על ידי זהות היושבים בכנסת אלא גם על ידי גורמים משפטיים, כיורוקרטיים וכלכליים מקומיים ובונלאומיים – עדיין הפוליטיקה המפלגתית תופסת מקום משמעותי יותר בתפיסת המציאות שלנו. היא דרמטית יותר, מתאימה יותר לז'אנר.
אבל מעבר לאופן שבו החדשות קובעות את מה שחשוב. הן משמשות בתפקידים חשובים באירגון הרגשות שלנו. כשאריסטו רצה לתאר את הטרגדיה כז'אנר הוא שאל מה היא עושה, אילו רגשות היא מעוררת. הוא מתאר את הטרגדיה כשילוב של חמלה ופחד, שמסייעת לצופה לנקז את משק הרגשות שלו. אני לא בטוח שהתגובה הרגשית היא תמיד ההגדרה המדויקת לז'אנר, אבל כשאני חושב על חדשות יש שני רגשות שמתבלטים: צדקנות וכעס.
החדשות מתחילות כשיש משהו מפתיע. אבל הן לא מסתיימות בזה. האירועים המפתיעים מעוררים עניין שמוגבל ל"סטודנט פורטוגזי נפל מהקומי השמינית ונשאר בחיים תודות למשאית כותנה שעברה במקום". המפתיע תופס את העין משום שהוא חורג מן הנורמלי. החדשות ה'רציניות' זוכות למעמדן בשל החריגה מהנורמטיבי. סיפור הופך ל'פרשה' בחדשות משום שהוא מזעזע אותנו, משום שאפשר לומר עליו 'לא ייתכן', ו'לא יעלה על הדעת', אבל אנחנו לא מורידים אותו מדעתנו אלא חוזרים ומשננים אותו מהדורה אחרי מהדורה. הוא המציאות האסורה, שחייבים לחזור ולגנות אותה, להעלות אותה על הדעת כדי לחזור ולשנן שהיא לא תעלה על הדעת. כאן נכנסים הכעס והצדקנות. הפריט (אייטם) החדשותי הוא מושא של כעס, ובימה להפגנה של צדקנות, הוא מאפשר לי למקם את עצמי מולו, לקיים לעצמי תודעה של טובים ורעים.
למה בעצם אני מבקר את זה? האם לא צריך להתבונן בדברים הבעייתיים? האם צריך רק לראות את הטוב ולהלל? בוודאי שלא. מילן קונדרה, ב'הקלות הבלתי נסבלת של הקיום' מתאר מאוד יפה את הקשר בין קיטש לטוטאליטאריות. המשטר הטוטאליטארי עסוק בהכחשת הרע, הכחשת הסבל. התרבות החדשותית שלנו מתיימרת לעשות את ההפך. האם היא באמת עושה את זה?
אם לקרוא את הז'אנר של החדשות דרך השאלה האריסטוטלית "מה הוא עושה לצופה?" מעבר לעובדה שהחדשות מאפשרות לצופה להיות צודק בלי לעשות כל מעשה צדיקות, הן גם חוסמות אותו מלהכיר במציאות כמציאות. בניגוד לריאליזם הספרותי העסוק בתיאור, המאפשר לנו לשהות בהתבוננות על המציאות ולהכיר בקיומה, לכאוב אותה, להבין אותה, להזדהות איתה, החדשות שולחות אותנו לבחור צד, לנכר את עצמנו מהצד האחר, ולחשוב שזה עושה אותנו אנשים טובים.

קונדרה

מודעות פרסומת

אודות Amit Assis

ד"ר עמית עסיס. ספרות, טקסטואליות, מרחב.
פוסט זה פורסם בקטגוריה טקסטואליות, לחשוב מושג, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על 'לא יעלה על הדעת' – לחשוב על חדשות כז'אנר

  1. צור הגיב:

    כמה שאתה צודק.

  2. Amit Assis הגיב:

    תודה, צור, והסטטוס שלך בפייסבוק הוא דוגמא נפלאה לכך.

    אני מעתיק:
    "מאות נפגעים ממטר מטאוריטים שפגע בכדור הארץ. אני חי על הכדור הזה כבר 39 שנה, מתוכן 30 שנות התעניינות בחדשות, באסטרונומיה ובחדשות אסטרונומיות, ולא זכור לי אירוע מהסוג הזה. איך מקרה כל כך נדיר, מדהים ומפחיד נדחק לשולי החדשות ועיתוני הרשת, ומקבל סיקור כאילו היה שיטפון שגרתי ומעוט נפגעים בבנגלדש? ולא שיש היום חדשות מסעירות יותר. למישהו יש הסבר? מה קרה שפתאום התקשורת מנסה למנוע בהלה?"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s